מסה על בריונות

חשבתי לכתוב “מסה על אלימות”, אבל אז הבנתי שהדבר שיותר מעניין אותי לכתוב עליו הוא “בריונות”. אני לא בטוח שאני יודע למה, אבל לדברים שאני כותב ב-16 השנים האחרונות (מאז שנת 2000, אז כתבתי את הרומן “ירושת כל פרליני המחר”), יש פחות חשיבות. אולי זה בגלל שאני מקנה להם פחות חשיבות, על מנת שלא לאצור בהם את גרעין קיומי ולהתאכזב משאינם חיים במקומי חיים אלה, או שאולי יש לי תפיסה אובייקטיבית (“סובייקטיבית”) של הדברים ומבחינה זו הם פחות חשובים.

הגבתי על פוסט של מישהו שאני לא ממש מכיר, שהגעתי אליו (אל הפוסט), מעוד מישהו שאני לא ממש מכיר. בפוסט הושמעה הטענה שהפמיניזם הרדיקלי הוא לא אלים, בגלל שלא מופעלת אלימות פיזית כלפי הקורבנות שלו. ובכן, זו טענה שאפשר לראות בה נכונה. כלומר, הפמיניזם הרדיקלי, כפי שהוא מתבטא בחקיקה של חברות הכנסת מטעם “ארגוני הנשים”, מכוון לפגוע בגברים בכלל ובאבות בפרט, אבל הוא לא נותן להם אגרוף בפנים. הוא עושה את זה בדרכים אחרות.
בריונות. זו מילת המפתח. מיהו בריון, או BULLY באנגלית? או במילים אחרות, מה עושה אדם לביריון? מה מפריד בין אלימות סתם, שיכולה גם להיות מתוך הגנה עצמית ובין אלימות ביריונית? ביריון, כפי שאני רואה זאת, הוא אדם שיש לו כוח רב יותר ומשתמש בכוח הזה כנגד הזולת, אך ורק לשם מימוש העליונות שלו. המחשבה הראשונה שלי היא על הבריון בביצפר. הבריון בביצפר לא נטפל לכל אחד, הוא מחפש את החלשים ביותר, מזהה אותם ונטפל אליהם.

האדם נמצא במצבו השברירי ביותר, לא כשהוא עומד לאבד את חייו, אלא כשהוא עומד לאבד את היקר לו. במצב הזה נמצא אדם בהליכי פרידה, שיש לו ילדים. במצב הנורמלי של הדברים, ללא בריונות, אדם יכול להיות בטוח, שיהא אשא יהא, ילדיו לא יופרדו ממנו. במצב של בריונות, האדם, במצבו השברירי ביותר, כשהתלות שלו במוסדות המדינה – הרווחה, מערכת המשפט, המשטרה – היא מוחלטת, כי להם יש את הכוח לקבוע אם יראה את ילדיו אם לאו, הוא הקורבן הראשון של הבריונות הפמיניסטית רדיקלית.

כאמור, בריונות, בשונה מאלימות, היא מאפיין ברור של יחסי כוח של חזק מול חלש. לכן, להיות קורבן לבריונות, זה דבר שיכול לגרום לסימפתיה גדולה מאוד של הסביבה, במידה שאתה “הקורבן המידי” (קרי: אישה) ומאידך יכול לגרום לניכור גדול מאוד של הסביבה, כשאתה ה”תוקפן המידי” (קרי: גבר). במקרה הראשון, קל מאוד להבין איך מישהו שנראה חלש נפל קורבן לבריונות, במקרה השני קשה מאוד להבין איך מישהו שנראה חזק נפל קורבן לבריונות. במקרה הראשון, האינסטינקט הוא להושיט יד, במקרה השני, האינסטינקט הוא לגדוע את היד המושטת.

פורסם ע”י ראובן ו.