מסה על משמורת

זה לאחרונה פחות מעניין אותי. אני מרגיש שמיציתי את הנושא בכתיבה. זה לא שהנושא לא כואב לי ואני לא חי אותו מידי יום (ואני גם רחוק מאוד מלהשלים איתו). אבל באמת, אני לא מרגיש שאני יכול עוד להשתמש בו (=יכול לעשות איתו משהו מעניין). אבל בכל זאת, יש עוד איזה משהו.
הרומאים המציאו את “הפרד ומשול”, נראה לי. שמעתי מישהי שבאה לפה, פנסיונרית שבאה לפה והיא דיברה על זה שפעם המנהלת נהגה פה בשיטת “הפרד ומשול” (זה היה נשמע לי משהו אינטלגנטי מידי להגיד, בשביל מישהי שעבדה פה. ועוד מוצאת עניין בלבוא לפה, אחרי שהיא לא עובדת פה). האמת שלא חשבתי שבאמת “הפרד ומשול” זה משהו שמישהו יכול באופן מכוון לעשות, זה נשמע משהו שנעשה מעצמו, שהרי אנשים מטבעם הם בעלי אינטרסים שונים וטבעי שיריבו – גם ללא יד מכוונת. ועדיין, לפעמים נדמה לי שזו באמת סוג של צורה שלטונית.

המשמורת. ה-משמורת. יש לי חבר שקורא לזה “משמרות” במקום. אני מתקן אותו. זה נשמע זילות של המושג, כאילו אנחנו עושים משמרות, כאילו אנחנו במין בית חרושת. עושים משמרות. אבל אני יכול להבין למה הוא מתבלבל. זה נשמע משהו כבד. גם המשקל של המילה כבד. “משמורת”, כמו “אשמורת”. שמירה. על מי שומרים פה, או יותר נכון: מפני מה שומרים? או מפני מי?
כי זו בעצם שאלת המפתח. חכמים ומבינים ממני ניסו להבין: מה זה בעצם אומר? הרי על פי חוק, שני ההורים הביולוגיים הם בעלי מעמד שווה. למה צריך את עיטור הכבוד הזה? מעבר להנחה בארנונה, או הקלות שבה ניתן לשבש את זמני השהות (וביננו, זה לא באמת מה שגורם למשטרה להתייחס ברצינות לתלונה של אישה ובחוסר-רצינות לתלונה של גבר).

חייב להיות משהו יותר מזה. כי מילא שנשים נאבקות על זה (שהרי אישה שאין לה משמורת, כשהמשמורת היא 99% אוטומטית, מרגישה שיש בה משהו פסול ובזאת היא בעצם נאבקת), מדוע גברים נאבקים על זה? הרי תכלס, גם אם זכית ל”משמורת אב” או בשמה המודרני “משמורת משותפת”, הדבר היחיד שזה אומר שהיה לך עורך דין ממש טוב, או שופט סימפטתי, או שפקידת הסעד ממש שונאת את האישה. זה לא שאתה הורה יותר טוב מכל הורה אחר במדינה. וכאילו האם באמת מלבד אלוהים או הטבע עצמו, מישהו יכול להגיד איזה הורה מיטיב יותר לאדם מסויים (כן, מפתיע ככל שזה יישמע, ילדים הופכים להיות אנשים!)? ואם כן, אז לשם מה קיימת האבולוציה בכלל?
הפרד ומשול. זה החלק שמגיעים להפרד ומשול. וגם, מחזיר אותנו לרומא. היישר לגלדיאטורים. הפרס הגדול של הגלדיאטורים, זאת אני יודע על פי צפייה בסדרות טלויזיה בנושא, הוא בכך שהפכו להיות אזרחי רומא. הגלדיאטורים, כעבדים, היו מוכנים להרוג זה את זה, רק ש… רק ש… ייתנו להם כבר להיות אזרחי רומא. וככה בעצם, מעבר לזכויות האמיתיות שהיו לך כאזרח רומא, לא היית יותר עבד. כי מרגע שמגדירים שיש אדם אחד שהוא סוג א ויש אדם אחר שהוא סוג ב, ברור שכל אדם יירצה להיות סוג א. מה שזה לא אומר (וזה באמת לא אומר כלום).