על חורף וחימום

בחורף שעבר טסתי לאח שלי שבגרמניה. הוא גר שם כבר עשר שנים, נשוי עם שתי בנות. אח שלי הגיע לגרמניה לגמר י במקרה אחרי שהוא החליט שהוא רוצה להיות רופא שיניים. בארץ הוא לא התקבל, וכידוע לי אין דבר העומד בפני הרצון של אח שלי הגדול, הוא הגשים את מה שהוא רצה להיות, רק שבאירופה המערבית, ובנוסף התחתן עם גרמנייה על הדרך. מה נגיד, ומה נאמר העיקר שהוא מאושר.

בכל אופן הגעתי אליו הביתה בשיא החורף. איך שנכנסתי אליו הביתה אחרי קבלת פנים חמה, שכללה חיבוקים נשיקות וחלוקת מתנות, ראיתי שכל המשפחה שלו לבושה קצר, היה כל כך נעים בבית ובחוץ שלג כפור עם מינוס מעלות. הוא אמר לי תרגישי כמו בבית, אז הורדתי את המעיל פרווה, מחממי האוזניים, הכובע צמר, הכפפות והמגפיים.
שאלתי אותו באיזה צורה הבית מחומם שכל כך נעים אצלו? הוא ענה לי שרוב הבתים בגרמניה מחוממים על ידי הסקות. מה זה הסקות שאלתי אותו? כי המילה הסקות עוררה אצלי קונוטציה של אח בוער עם אש חיה כמו בסרטים של פעם שעוד היו חוטבים עצים, ואני לא ראיתי אצלו בבית משהו כזה. לא, הוא חייך, הסקות זה מעין רדיאטורים – גופים מתכתיים, שמים חמים זורמים בינהם בקירות הפנימיים של הבית.

טוב, בטח גרמניה חשבתי מתאים להם להיות יעילים ומתוכננים – להכניס לקירות גופי חימום. וחוץ מזה שם באירופה חורף זה עונה אמיתית, לא כמו אצלינו בישראל החורף עושה טובה שהוא מגיע לאיזה חודשיים. אני מתלהבת להוציא את המגפי עור ואת המעיל צ’ינצ’ילה שקניתי בסוף עונה של החורף שעבר, סוף סוף אפשר קצת להתלבש בטוב טעם, כך יוצא שאני יוצאת בבוקר שקר עם שכבות של בגדים, ועם הסוודר הכי יפה שלי, ובצהרי היום אני כבר מתנשפת מחום ומתקלפת כמו בצל.
מזג האוויר אצלינו הוא כמו הטמפרטורה של הישראלים – חם. אבל מה, אחרי ביקור של שבוע בגרמנייה כבר ממש רציתי לחזור הביתה. למרות הלחץ, הפקקים והחוצפה שלנו, לא אחליף את הארץ שלנו לעולם.

פורסם ע”י עדן א.