על מנהיגות
מנהיגות מוגדרת כיכולתו של אינדיבידואל להוביל, להשפיע או להנחות אנשים, קבוצות או ארגונים אחרים. מנהיגות הינה תהליך של השפעה חברתית שבה אדם מצליח להשיג תמיכה של אחרים כדי לבצע מטלות חשובות או להשיג מטרות נעלות.
עוד ביוון העתיקה, שאלו הפילוסופים: “האם מנהיגים נולדים או מתעצבים”? “אילו תכונות דרושות למנהיג איכותי”? ההנחה הראשונית הייתה שהתכונות הנחוצות להנהגה הינן תורשתיות בבסיסן, ומצריכות אינטליגנציה, כריזמה וכוח פיזי. עם חלוף השנים, התפתחות הציוויליזציות ועלייתן של מדינות הלאום, החלו לצוץ סברות ולהופיע מחקרים לפיהם מנהיגות היא תהליך מתעצב אשר מושפע מאקלים חברתי, כלכלי, תרבותי ופוליטי וניתן לטפחו וללמדו בעזרת מגוון אסטרטגיות.
סגנונות מנהיגותיים
ניתן לחלק לקטגוריות את האופן בו מנהיג מוביל קבוצה, מתמרץ את פקודיו ומקבע תודעה. בראש ובראשונה, קיים האלמנט הביולוגי של המראה החיצוני, ובכלל זה הכושר הגופני, הזריזות, העוצמה והביטחון שהאדם מקרין. מעבר לכך, מנהיגים טובים הם אלו המגיעים להישגים מרשימים וניכרים וזוכים לאמונם של ההמונים. כיום, נהוג להבחין בין כמה סגנונות מנהיגותיים:
1. מנהיגות סמכותית (Authoritarian leadership) – העומד בראש לוקח החלטות באופן בלעדי, מדכא את מתחריו, דורש ציות מוחלט ומבטל ערכים דמוקרטיים. דפוס מנהיגות זה יכול להניב תוצאות רצויות בעתות משבר לאומי. אך, לרוב מנהיגים כאלו מתקשים לרכוש, באמת ובתמים, את אהדת ההמונים, וההיסטוריה שופטת אותם לשלילה. דוגמאות בולטות: בניטו מוסוליני ויוסיף סטלין.
2. מנהיגות דמוקרטית ((Democratic leadership, participative leadership – ראש המערכה מאציל סמכויות, מאפשר לגורמים נוספים לקחת חלק במנגנון קבלת ההחלטות ודוגל בשוויון חברתי, בפתיחות ובהקשבה לאחר. חרף המעלות הפוטנציאליות, שיטה זו עלולה לגרום לסרבול מערכתי, להיררכיה מתעתעת ולהזנת יריבים מבפנים.
3. מנהיגות מעצבת (Transformational leadership) – בכוחו של המנהיג להגביר את המוטיבציה, המורל והביצועים של הקבוצה או הקהילה. המנהיג מצליח לזהות את החולשות, הצרכים והמשאלות של הקבוצה, ליצור תחושת הזדהות, להניע אותם לפעולה ולסחוף אותם בעזרת אידאולוגיה משלהבת, חזון מגבש ומטרה משותפת. המנהיג המעצב יציב מטרות קולקטיביות ויצטייר ככזה הדואג לנתיניו ושואף לספק להם משאבים. מנהיגים לדוגמה: מרתין לותר קינג, נלסון מנדלה ומנחם בגין.
4. מנהיגות עסקית (Transactional leadership, managerial leadership, transactional management) – מבוססת על פיקוח, ניהול ארגוני, תחרותיות ותפוקתיות, תוך התמקדות בביצוע משימות ובהשגת יעדים. העומד בראש ידרוש משמעת איתנה באמצעות מנגנוני תגמול וענישה, וכך יישמר את המוטיבציה של העובדים לטווח הקצר. מצד אחד, המנהיג יעניק לעובדיו בונוסים, הטבות והכרה – אם יעמדו ביעדים. מצד שני, הוא יעקוב אחריהם, יעריך ויאמוד את תפוקתם וינזוף בהם במידת הצורך.
5. מנהיגות אותנטית (Authentic leadership) – סגנון מנהיגות ערכי אשר דוגל בכנות, בשקיפות ובהתנהגות אתית ו”אמיתית” מצד המנהיג. העומד בראש מעודד שקיפות, פתיחות ושיתוף מידע לצורך קבלת החלטות, מטה אוזן לעובדיו ומנסה לפתוח עבורם דלתות.
6. מנהיגות מתירנית (Laissez-faire leadership) – מנהיגים מסוג זה נוטים לסמוך ולהסתמך על הכפופים להם ולהעניק להם זכויות מלאות בקבלת ההחלטות. הם סולדים ממיקרו-ניהול, נמנעים מהתערבויות מיותרות, ממאנים להעניק הוראות או הנחיות פרטניות ומספקים חופש פעולה מלא, כמו גם את המשאבים הדרושים להשגת המטרות. באמצעות כך, גוברים הסיכויים של הכפופים להיות אוטונומיים, חדשניים, יצירתיים, סקרנים ושיתופיים. סגנון זה יכול לעבוד כאשר העובדים הם מסורים, מנוסים ומחונכים להפליא, בעלי מוטיבציה להצליח (למשל, מכירות לפי עמלה) או כאשר הם מומחים והמנהל לא מבין את עבודתם. עם זאת, סגנון זה עלול להקל על יריבים להפיל את המנהיג מכיסאו ולהזמין בעיות פנים-ארגוניות.
פורסם ע”י ד”ר ברק בר-זוהר
מצאת שגיאה בעמוד זה? יש לכתוב תגובה בתחתית העמוד זה!
