השתקפות ואהבה עצמית

קחו אהבה, הוסיפו לה חמלה וביחשו היטב. הביטו סביבכם ושימו לב איך אתם, אנחנו, משתקפים בכל האנשים סביבינו. בכל אדם אותו אנו פוגשים יש משהו מעצמנו. גם בזה שאנחנו לא ממש אוהבים…..
כל אדם שחוצה את חיינו – לרגע או לכל החיים מביא איתו מתנה עבורנו.
משהו שדרכו נילמד על עצמנו.
גם זה שאנחנו לא ממש אוהבים…
קבלו את המתנה ,את האדם המביא אותה, באהבה, בחמלה, זו רק השתקפות שלנו.
כבר אי אילו שבועות אולי חודשים אני מנסה להגדיר לעצמי ולכמה קרובים, מה זו אהבה עצמית? לא ממש התקדמתי – אבל לפחות אני יודעת מה היא לא. הלכאה עצמית , משהו שכולנו מאד טובים בו – זו לא אהבה. כך גם ביקורת עצמית, שיפוטיות רבה, וניסיון לרצות אחרים, לא ניתנה לאחרים, אלא הצורך לרצות אותם.
השבוע אחזתי בקצה החוט – משהו שאני יודעת כבר מזמן, אבל מתקשה ליישם. סליחה. סליחה לעצמנו על הטעויות שעשינו ועוד נעשה, העלבונות שבחרנו להעלב, הכעס שבחרנו לכעוס. אז החלטתי לסלוח לעצמי, על דברים קטנים ועל דברים גדולים, ובכך לשחרר את עצמי .

ולהבין שזהו חלק מתהליך האהבה העצמית.
אושו כותב שהיכן שנגמרת ההבנה, מתחילה המחשבה. כמה נכון….כמה מתישות וחסרות תועלת לפעמים הן המחשבות על איפה היינו לא בסדר….
אז אני סולחת לי. עכשו. ובטח עוד מליון פעמים בעתיד – כשאשכח. מזמינה אתכם גם. לסלוח כל אחת ואחד לעצמו – ואז נהיה פנויים יותר לסלוח גם לאחרים. לקרובים ולרחוקים שגם צריכים לסלוח קודם כל לעצמם. ונכון, יום כיפור כבר עבר – אז מה? שתהיה לכולנו שבת סלחנית במיוחד!
לכלונו יש עבר, מפואר יותר או פחות. המון זכרונות טובים, המון זכרונות רעים ואלפי החלטות שקיבלנו לאורך הדרך. בכל סיטואציה שמצאנו את עצמנו, קיבלנו החלטה. גם בילדות הרחוקה שלנו כשהיינו קטנים ממש, קיבלנו החלטות. החלטנו איך אנחנו צריכים לנהוג כדי שיאהבו אותנו. החלטנו אולי, שאנחנו ילדים טובים, רעים, שובבים. החלטנו, אולי, לא לחשוף רגשות, כי אז אנחנו עלולים להפגע, לא לשתף בכאב, לשמוח גם אם אנחנו עצובים, לא תמיד לומר את האמת ועוד ועוד.
ההצמדות שלנו לעבר לא תמיד משרתת אותנו בהווה. החלטות שקיבלנו כילדים, מתבגרים ואנשים צעירים וחסרי ניסיון יכולות היום להיות לנו למחסום מללכת קדימה. אני מזמינה את כולנו להזיז את העבר הצידה ולבחון מחדש את ההחלטות. אולי היום כאנשים בוגרים מותר לנו לחשוף יותר רגשות? הרי אנחנו כבר יודעים איך לגונן על עצמנו מפני פגיעה. אולי הדברים שעשינו כילדים בשביל לקבל אהבה, למשוך תשומת לב – לא נכונים לנו להיום ומה שאנחנו בהווה זה נפלא? ומספיק לגמרי?
אז שיהיה לכולנו שבוע טוב עם הרבה הסתכלות קדימה וסינון החלטות העבר.

אז שיהיה לכולנו שבוע טוב עם הרבה הסתכלות קדימה וסינון החלטות העבר.
יש מרד נעורים. את זה כבר סיימתי. ויש מרד של אנשים בוגרים. את זה כבר התחלתי ואני ממשיכה. אני בדרך… מרד של אנשים בוגרים הוא מרד תהליכי. לאט לאט אנחנו מבינים שלא כל מה שלימדו אותנו ההורים, בית הספר, החברה, הוא נכון לנו. כל המוסכמות, המוסריות, הערכים שדחסו בנו שנים צריכים לעמוד מחדש במיבחן המציאות. המציאות שלנו היום, כמו…שאנו רואים אותה, יוצרים אותה, רוצים. המרד הזה בא ממקום של ההבנה שאני אדון – גברת – לגורלי. שדעות קדומות של החברה ורעיונות של “צריך” ו “לא צריך” רק חוסמות לי את הדרך אל האמת הפנימית של עצמי.מותר לי ורצוי להיות אני עצמי. זה טוב מספיק. מצויין אפילו. אז אני התחלתי למרוד. הדרך עוד ארוכה. ההרגלים עמוקים וחלקם כבר היכו שורשים שצריך לעקור. אבל – אני בדרך. אקח לי את הזמן שלי במסע לאמת הפנימית שלי ואתם, כולכם, מוזמנים להצטרף למסע הנפלא הזה. לא, לא כי צריך, אולי כי אתם רוצים?

פורסם ע”י אדיר קוגן