יעוד אישי
בחירת היעוד האישי היא שלנו. הנשמה בוחרת את דרכה. הנשמה בוחרת להגשים את עצמה דרך תדר מסוים, התדר נוצר בעת ההפריה וברגע הלידה. תאריך הלידה, שם האדם, מצב הכוכבים בשנייה שאנו מגיחים לאוויר העולם, האנרגיות של ההורים, המשפחה, חדר הלידה ברגע הלידה, כל אלו משפיעים על דרכנו, על הפוטנציאל הטמון בנו, על היעוד האישי שלנו ועל היכולת לממש אותו. האנרגיה שעוטפת את אותנו בלידה ועוד קודם, התדרים הקוסמיים הקיימים והשיעורים שבאנו ללמוד בחיים אלו מציירים לנו את מפת חיינו. אנו מביאים אתנו שיעורים מגלגולים קודמים ו”אוספים” עוד שיעורים בחיים אלו. כאן על הכדור הזה, אנחנו לומדים מההורים, המשפחה, הסביבה, מוסדות החינוך וחווים לא מעט קשיים, טראומות ובניית מגננות סביב עצמנו. כל אלו רק כדי שנוכל לשרוד.
הפחדים, הדפוסים, האמונות והררי המגננות שבנינו סביבנו, לרוב הובילו אותנו ללכת בדרך של “אני צריך/כה” ולא בדרך של “אני רוצה”. לעיתים הצורך והרצון נפגשים וכך אנו יכולים ביתר קלות להגיע אל היעוד האישי שלנו. רוב הפעמים מסלול חיינו עובר דרך מסגרות שלרוב לא אנחנו בחרנו באמת, מתוך הלב ובבחירה חופשית ולכן קשה לנו לממש את עצמנו ואת הפוטנציאל הרב הטמון בכולנו.
וכאן נשאלת השאלה – הרי באנו לכדור הזה גם כדי ללמוד כמה שיעורים, ואולי הקושי, הפחדים, הדפוסים, האמונות והנבואות שמגשימות את עצמן – הם כולם חלק מהיעוד האישי שלנו?
אין לי תשובה אחת ומוחלטת על כך. ברור לי שגם הקושי הוא חלק מהשיעור, אבל ברור לי עוד יותר שיש יותר מדרך אחת להתמודד עם הקושי. ברור לי גם שההשפעות הסביבתיות מכוונות אותנו לבחירות שלנו יותר מאשר הנשמה שלנו. שוב, כי “צריך”: תואר, להתחתן, להביא ילדים, להתפרנס ועוד.
ברור לי לחלוטין שאחד מעמודי היסוד המנחים אותנו בבחירות שלנו, הם הפחדים. את הפחדים “אספנו” ללא ספק הן מגלגולים קודמים והן מהחיים האלה. פחד מכישלון, פחד מהצלחה, פחד “ממה יגידו”, פחד מבדידות, פחד מנטישה ועוד המוני פחדים שמנהלים אותנו. בפחד, כפי שאנחנו יודעים היטב, יש משהו משתק, משתיק, מרצה, אפל, מקרקע.
כדי להתחבר ליעוד האמתי שלנו, הסיפור האמתי של למה כל אחת ואחד מאתנו באמת הגיע לכדור הזה ומה דרכנו כאן, אנחנו צריכים להיפרד מהפחדים. זו עבודה לא פשוטה, דרך חשיבה שונה, לא תמיד “הגיונית”. דרך שדורשת מאתנו אומץ, שינוי בדפוסי חשיבה, דרך המאפשרת לנו לסמוך על עצמנו, על האינטואיציות שלנו, תחושות הבטן וידע קדום מהנשמה ומתת המודע. דרך תובענית, לעיתים “טובענית”, דרך שלפי ההיגיון “דורשת מחיר”. החיים בצל היעוד שלנו או בלעדיו בכלל דורשים גם הם מחיר. איזה מחיר גבוה יותר? איפה נאלץ לוותר יותר? האם ללכת בכיוון היעוד האישי שלנו יגרום לנו לשינוי כה גדול שנאלץ לוותר על תקשורת עם הקרובים לנו? אולי נצטרך לוותר על ביטחון, שקט, הרגלים? ושוב – צף לו הפחד. בעיקר הפחד מהבילתי ידוע, כי עם המוכר לנו נראה לנו שקל יותר להתמודד.
ו”לא דיברנו עוד על אהבה ולא ירדנו אל סופה” כפי ששר מתי כספי. האהבה שלנו לעצמנו. כמה אנחנו באמת אוהבים את עצמנו? כמה אנחנו מפרגנים לנו? איפה בכלל אנחנו יושבים בסדר העדיפויות היום יומי, מול הילדים, בני הזוג, ההורים, העבודה, ה”צריך”? מגיעה לנו בכלל אהבה? אם לא נעשה, נרצה, ניתן, נרוץ, אם נאפשר לעצמנו, מה יקרה? אולי לא נזכה באהבה?
פורסם ע”י רוני אפרת
מצאת שגיאה בעמוד זה? יש לכתוב תגובה בתחתית העמוד זה!