עצב ים

עצב יםבעודי בנחת מנסה לכתוב פוסט רב תובנות רעיונות ושנינויות פתאום בלחיצת עכבר קטנה לא מכוונת כל פיסת המידע או “אינפוזיית המידע” -איך שאני מכנה את זה בגלל ההשתוקקות שלי למידע והצורך שלי במידע- שהרגע כתבתי והתאמצתי כל כך בשביל זה נעלם בין רגע פשוט נשטף באסלה .
הכעס והתסכול שהרגשתי, מחשבות של: נו-המחשב-חשב-שמה-שכתבתי-היה-מטופש, המחשב-כבר-לא-אוהב-אותי,טוב-הגיע-הזמן-להחליף-מחשב. עברו לי בראש אבל משום מה ,דקה אחרי זה עבר והאירוע הזה גרם לי להבין שהתחולל בי שינוי מאז הפוסט הקודם.
לאט לאט אני הופכת ונהית יותר רגועה ויותר סלחנית , מבינה ולא שופטת .
השינוי התחיל למעשה לאחר שקראתי את אחד הספרים של הסופר הנודע רובין שארמה ,בזכות הספרים שלו הבנתי דברים חדשים על החיים וגם פיתחתי דברים שכבר קודם לכן ידעתי.

פעם ,אם דבר כזה כמו שקרה לי היה קורה בתקופה ההיא אני יודעת בוודאות שאחד משלושת הדברים היה קורה :
1. צורחת מעצבים ומקללת את כל העולם  גם חפצים דוממים
2. מפסיקה לכתוב פוסטים לתקופה דיי ארוכה – משהו כמו שבועיים (בשבילי שבועיים הם המון )
3. מביאה אגרוף למחשב בגלל שהוא אשם או שוברת את היד בניסיון לשבור את המחשב
שני דברים חשובים שלמדתי לעומק הם הבנה ואי שפיטה דברים שהיו אצלי בחיתולים כלומר, לא מפותחים בכלל.

תמיד הייתי סבורה שאני בן אדם מבין ושפשוט כיף לדבר איתי אך בכל זאת היו מצבים בהם לא יכולתי שלנסות להבין אנשים והייתי שמה את עצמי במרכז לאחר השינוי שמתי לב שההזדהות או לשים-את-עצמי-בנעליים-של, משחקים תפקיד מאוד חשוב בשיחות שאני מנהלת עם אנשים הבנתי באמת איך הם מרגישים ,דבר שעזר לי בטבעיות יותר היה היכולת שלי לשחק כלומר להיכנס לדמות ובעצם הגעתי למצב שבו אני מפתחת את ההזדהות וההבנה שלי באמצעות כישורי המשחק שלי וגם להפך פיתוח המשחק שלי באמצעות הזדהות ורגש 100% אמיתי הסוד הוא בעצם להיות טבעי ואמיתי.

אי שפיטה היא יכולת שמאוד קשה לפתח אותה בעצם להגיע לניטרליות מוחלטת בדעות שלנו כלפי בני אדם לדוגמה:
אין אדם שלא ראה אדם שמן ואמר לעצמו : “איזה עצלן” או “למה הוא לא עושה כושר ומרזה?” או “איך הוא נתן לעצמו להגיע למצב הזה ?” -כל הדברים הללו חוזרים על עצמם מבלי ידיעה מדוע הגיע אותו אדם למצב זה אולי זו לא מתוך עצלנות אולי זה עקב תאונה או חרדה פסיכוזה אין ספור של סיבות ובמקום לשאול מדוע בלי לשפוט את אותו אדם למה ? אנחנו בוחרים בפתרון הפשוט – לשפוט-לשפוט ולשפוט!!! -כל אלה הם דעות אישיות כלומר שפיטה של האדם ואני אוהבת לקרוא לזה “צליבה” מכיון שאני יודעת ששפיטה של אדם בצורה כזו או אחרת היא פגיעה קשה כמו צליבה של האופי של האדם.
לכן, אני מפסיקה לצלוב אנשים מאחר ונתתי לשפיטה שם כזה כך גברה המודעות שלי כלפי רמת האכזריות של שפיטה לא מודעת ומודעת שאני עושה לאנשים.
במקום ישר להתעצבן יש להירגע ולהבין שיכל להיות יותר גרוע ושעצבים רק מולידים עוד עצבים ואם שמתם לב כשאתם עצבניים אתם עצובים ולכן במילה עצבים מופיעה המילה עצב ( כלומר : עצב ים)
שמעו שירים תשירו אותם בקולי קולות תשמחו כמה שיותר ותעלימו את העצבים ואת העצב שנו אווירה ותמשיכו בחייכם בראש מו-רם!

פרוסם ע”י: שרה

מצאת שגיאה בעמוד זה? צור/י קשר – לחץ כאן!


דרגו עמוד הזה!
[Total: 1 Average: 4]