פרשת יתרו וקריאה בקפה, בכף היד, בקלפים וגם קריאה מילקשייק
די מעניין שהקוראים למיניהם תמיד בוחרים לקרוא בחפצים נוחים יחסית. יש קוראים בקפה, קוראים בקבלה, קוראים בעלי נענע, קורים בתה, קוראים בקלפים ויש אפילו קוראים בעצמות קטנות. מעניין שאין קוראים ביתושים מעוכים, קוראים בשבלולים בבלנדר או קוראים בחצ’קונים.
ואל כל הקוראים הללו מגיעים כל הטיפוסים המרוקנים, אותם טיפוסים שמחכים שמישהו יגיד להם מי הם.
“אני לא מאמינה בגלגול נשמות ובאלוהים, אבל הקוראת בקפה אמרה לי בדיוק מי אני ואיפה אני גרה. איך היא ידעה? איך? איך?”
“בטח אמרת לה בעצמך.”
ותשעים אחוז מהידע שמועבר מהקוראת בקוביות ללקוח הוא מידע שהאהבל ששילם כסף כבר יודע.
“אתה אוהב את החיים.”
“וואלה.”
“אני רואה, לפי עלה הנענע הזה שנתקע על הידית, שאתה מחפש את עצמך. אתה לא ממש נעול לגבי מי אתה אבל אתה אוהב לשמוע ביקורת מאחרים. אתה מחפש אני רואה שאתה מחפש.”
“וואלה. את גדולה. יש שם משהו על אח שלי חולה הסרטן?”
“אני רואה שיש מחלה במשפחה.”
“וואלה.”
“אח שלך זקוק לעזרה שלך. אתה אוהב לתמוך, אני רואה את הגבעול שנח על עלה שנח על עלה אחר. אתה זקוק לחיזוקים כי כל האנרגיה שלך עוברת לאחיך. אתה מרגיש מרוקן.”
“וואלה, אני מרוקן.”
“שים עוד מאתים שקלים על השולחן.”
“וואלה. אין בעיה. הינה עוד מאתיים שקלים. אני מרגיש יותר מרוקן.”
מה חושבים המאמנים
הדבר הכי נחמד לראות הוא את המתאכזבים, את המרומים, את אלו שלשנייה פקחו את עיניהם ושמו לב שהקוראת בניירות הטישו זימברה אותם בעכוזם.
“אבל היא רימתה אותי! אני באתי בכדי לקבל קריאה בגולות והיא סידרה אותי.”
זה משעשע לאללה אבל מבחינת התוכניות של אמנון לוי, כולבוטק וכו’, מדובר בטרף קל. קל מדי.
והנה צ’רלי חוזר עם המילקשייק תות-בננה.
“הנה המילקשייק שביקשת אדוני, בדיוק כמו שכתוב בתורה.”
“ממתי כתוב בתורה על מילקשייק?” אני מתפלא ונועץ את הקש בפי.
“בדברים כ”ט, פסוק ל”א – והינה הם יורדים על מראשותינו והינה הפרי הצהוב מציף היאורה והחיטי והפריזי והתות והכנעני אשר היו בארץ היאורה הציפוהו ויהי המים כבדים וילבינו תחת הפרץ וימלאו הגדות ויציפו צאנם והפריזי ראה והחיטי שתה והכנעני טבע ויהי בוקר ויהי לילה…”
“טוב, טוב, השתכנעתי. אין לך איזה טיפול עשרת אלפים ליגואר?”
“כמעט ששכחתי ,טוב שהזכרת לי.”
אוקי, סוף-סוף אפשר להתרכז במילקשייק. אולי גם כדאי הזכיר כי פרשת יתרו קשורה לעשרת הדברות. אלוהים היה צריך, בתקופה שעוד דיבר עם בני ישראל, להעביר מסר חשוב לעם. הוא כינס את כל הערבים הישראלים ליד איזה הר בסיני והחל להרשים אותם עם רעמים ושופרות. העם, שהיה כל כך נבון, נבהל והפך לנייר חלק. כל מה שיגידו להם הם יעשו.
משה עלה להר עם הסנדלים והגמגום. אלוהים שרצה כל כך לשכנע את משה שהוא חזק ואימתני ואדון לכל הקיים בעולם, החליט לעשות נס. סתם רעמים לא יעבדו על משה. לא ולא. סנה בוער, לעומת זאת, שכנע את משה והוא החל כותב את דברי אלוהים חיים.
ואלוהים היה חייב להעביר מסר ברור, מסר שיהיה מתומצת, מסר שילווה את העם הנבחר לעולמי עד.
פורסם ע”י אלה
מצאת שגיאה בעמוד זה? יש לכתוב תגובה בתחתית העמוד זה!
