מסה על הריח הלא נעים

הריח, הלא נעים, הוא תמיד שם, גם אם הוא לא באמת שם. הוא שם, כאיום. הוא שם, כהבטחה רעה. אתה תמיד יודע שהוא יופיע מתישהו ובצורה הכי לא צפויה. אין משהו שאתה באמת יכול לעשות, נגד הריח הלא נעים. הוא יופיע ויתפשט באויר, כשאתה הכי פחות מוכן אליו. אתה לפעמים חושב שהנה הוא מתחיל להתפשט באויר, אבל זה עוד לא שם. אבל זה לא משנה, כי אתה כבר מרגיש אותו, אתה מדמיין אותו.
אחת ההפרעות הכי קשות, היא דימיון ריחות. כשאתה מדמיין ריח, אתה למעשה חש אותו, כפי שהוא. זה לא משנה אם הוא שם, או לא, כי ממילא, כל החיים שלנו מתנהלים בדימיון. אנחנו ממש חשים את המציאות, מעט מאוד. רק אולי כשאנחנו נופלים ממש חזק ומקבלים מכה. יכול להיות שגם כשאנחנו מתים, אנחנו לא חשים את המציאות. המוח שלנו, הוא כל הזמן עסוק בלגרום לנו לחיות בדימיון.
גם כשאנחנו חושבים שאנחנו נופלים ומקבלים את המכה, זו למעשה נפילה של פעם ומכה של פעם, או שמעולם לא באמת נפלנו והוכינו ותמיד חשנו זאת רק בדימיון. אבל הריח, הוא הכי חמור במובן הזה. לריח יש תחושה של מוחשיות חזקה במיוחד ובייחוד לאנשים שרגישים לשלילי, ריח לא נעים זה הדבר הכי גרוע שיש. 

“איך אתה מרגיש עם עצמך כעת?”
“בסדר.”
“אתה לא נמצא בלחץ מסויים?”
“יש לי קצת הרגשה שאני אמור להיות בפאניקה כי דברים קורסים.”
“אתה רוצה להיות בפאניקה?”
“כן, לפעמים זה נחמד, התחושה הזאת.”
“אתה לא מרגיש קורבן במצב הזה?”
“קורבן של הנסיבות? כן, יכול להיות. אבל אני אוהב להיות קורבן של הנסיבות.”
“למה?”
“זה נותן לי תחושת כוח.”
“כוח? איזה כוח?”
“הכוח לחוש שאלוהים אוהב אותי.”
“כי הוא הנסיבות.”
“כן.”

המחשבה, שהדברים האלה ייקראו אי-פעם, בעתיד, על ידי כותבם וייחשבו למטופשים, גורמת לתחושה לא נעימה. הניסיון העיקש וחסר כל הסיכוי, לגרום למחשבה הזאת להעלם ובמקומה למחשבה “זה לא כל כך נורא” להגיע, דומה מאוד לריח הלא נעים.
הריח הלא נעים, מבקש ממך להתכחש מקיומו, אבל כמו כל פיל אדום/לבן קלאסי, עצם הניסיון להתכחש לקיומו רק מחזק את קיומו, שלא לומר: בורא אותו. אתה מנסה לחשוב על עצמך, באטמוספירה הזאת של בני-אדם, של מחשבות קדומות, של דעות, אידיאולוגיות, צורות דיבור מקובלות ומגלה שבעצם אף-פעם לא היית שם. אף-פעם לא היה לך ריח, נעים או לא נעים. זו הכל אשלייה, אבל כמו כל אשלייה, זו אשלייה שלא באה לעולם סתם ככה. הייתה לה סיבה. אולי הייתה נקודה בזמן שרצית שלקיום שלך יהיה משמעות בעיני אחרים. אבל זה אבד. זה כבר ממש לא משנה לך.

פורסם ע”י ראובן ו.