העולם עקום: הקשר בין אירועים שונים ללא קשר ביניהם

בכל פעם שמדווחים על אונס נזכר על בני סלע. מסתבר שהוא הוא אינו יחיד ומיוחד, יש עוד רבים שכמותו שמסתובבים חופשי. העיקר שהשוטרים הצטלמו עם האנס. אורגיית הצילומים הללו הייתה די מביכה. השוטרים החזיקו בשלל כמחזיקים בכריש שזה עתה נתפס והצלמים נעו בתזזית מטורפת. על הפארסה המתוקשרת הזו הייתה מיותרת. היא הציגה את המשטרה והתקשורת כחסרות כל חוש אסטטי וכחסרות יכולת להבחין בין טוב ורע. לא היה קורה כלום אם הציבור היה שומע כי הנבלה נתפס והושב למקום הטבעי עבורו – מאחורי סורג ושני בריחים. אבל התקשורת בישראל חסרת חוט שידרה, הם חושבים כי הציבור צמא לדם ומספקים את הסחורה. בין צילום לצילום, בעוד השוטרים מנסים להרים את ראשו המצחין של בני, עושה התקשורת האלקטרונית הפסקה ומציגה את ג’ימל יפית מנסה למכור שמן למנוע. היא הכניסה את השמן הזה למנוע שלה. היא בדקה בשבילכם. זה כדאי!

קשר בין הפארסה של פרשת בני סלע לבין מלחמת לבנון השנייה

למרבה הפלא, אני רואה קשר ישיר בין הפארסה של פרשת בני סלע לבין מלחמת לבנון השנייה. איך אני מקשר בין שני המקרים הללו? אנסה לפרט. לפי דעתי יש בעיה עם התפישה המעוותת של מערכת הביטחון. התפישה הזו גורסת כי זה בסדר שיפלו טילים על אזרחים, זה בסדר שאזרחים יסבלו מעט, ימותו פה ושם, יפחדו. זה בסדר כל עוד לא נפגעים חיילים.
וברגע שנפגעים חיילים, ברגע שמת חייל זה או אחר, ברגע שנחטף חייל, או אז נכנסת המערכת הביטחוניסטית למעין טירוף מערכות, פגזים עפים, מטוסים טסים. הם פגעו לנו בחייל. הם הרגו לנו קצין, למה שנשתוק.
זו אחת הסיבות שהצד השני לא מפחד לפגוע באזרחים. זו אחת הסיבות שהטרור מופנה לעורף השעיר של ישראל ולא לעבר החיילים. הצד השני יודע שפגיעה בחיילים תחשב אקט מלחמתי, אקט שלא יעבור בשקט. אני ממש שומע את הקולות “אחמאד, כשיאתה מתפוסס, תעשה ימינה וה שמולה שלא יהיו שם חיילים וי שוטרים. אתה שומיע? רק איסרחים! אתה מיפוסס רק איסרחים!”
צורת החשיבה המוזרה הזו והתגובה המעוותת הזו קיימות, הפלא ופלא, גם במשטרה.

אנשים נרצחים יום-יום, נשים נאנסות על ימין ועל שמאל (זה ביטוי, כן?) ופשעים חמורים מתבצעים השקם וערב. אבל מתי נכנסת המשטרה לאמוק? באיזה מקרה יפרסו שוטרים בכל הארץ וישטפו אותה עם חיפושים מדוקדקים, שוטרים מחופשים לקבצנים יוצבו בצמתים ובכלל, השוטרים יהיו חדורי משימה וממש ירצו לבצע את העבודה על הצד הטוב ביותר, מתי תעבור המשטרה למצב עבודה כזה?
את התשובה ראינו כמה שעות אחרי שבני סלע, האנס הסדרתי, אמר לאחד השוטרים משהו בסגנון “טוב תשמע, תמשיך ללכת, אני חוזר להביא קלסר ששכחתי באוטו. עוד שנייה אני חוזר.”
המשטרה חטפה מכה בשק האשכים המדולדל שלה. זה כאב. ובדומה למלחמת לבנון השנייה, אסור למערכת לחטוף מכה ישירה. אסור להבליג על מכה שכזו. חייבים להגיב ולהראות שרירים. אם המערכת תבליג ינצל הצד השני את החולשה וימשיך לתקוף. אסירים ירימו ראש וינסו לברוח, פלסטינאים ינסו לפגוע בחיילים במקום באזרחים.

במציאות הפוכה היינו חיים הרבה יותר טוב

במציאות בה הצבא תוקף את הצד השני בעיקר במקרים בהם נפגעים אזרחים, במציאות שכזו הצד השני לומד כי יותר טוב עבורו לא לשבור את הכללים ולהמשיך לתקוף את הצבא. את הכיבוש. את האויב הציוני בדמות הצבא הישראלי ולא את מנשה הישיש החביב מהמכולת של מנשה.
במציאות שכזו פגיעה באזרחים הינה טבו. מחיקת כפרים באה בתגובה לפגיעה באזרחים תמימים ולא כתגובה על חטיפת חייל זה או אחר. במציאות שכזו, הצבא אומר בעצם “הי טרוריסטים אפסים, בואו תילחמו איתנו. תצאו גברים. נראה אתכם.” ומכיוון שהצבא מצויד קצת יותר טוב מהאזרחים ומכיוון שזהו אחד התפקידים של הצבא – הגנה על האזרחים, אין לי ממש בעיה אם פה ושם יבוצעו פיגועים בבסיסים צבאיים, אין לי בעיה אם נחטף חייל זה או אחר. נחטפים חיילים? יש לשפר את מערכת החיול, את מערכת הסינון, אפילו את האימונים. אולי אפילו לשדרג את הציוד הצבאי. זה לא כל כך משנה, אלו צעדים צבאיים. המערכת חייבת ללמוד להשתפר, יש לצה”ל משאבים אדירים, יש אתגרים צבאיים ויש את כל הכלים להתמודד עם כל אתגר שכזה.
אני בטוח שהרעיון שלי שבו הצבא נמצא תחת מתקפה ולא הציבור יכולה להדליק את התגובה הכה ישראלית של “אבל אלו הבנים שלנו.” אבל זו תגובה אוטומאטית של אנשים שחיים במציאות מעוותת. מציאות בה הצבא עסוק רוב הזמן בלהגן על עצמו ולא על האזרחים. במדינה שפויה לא היו עוברות שש שנים של קאסאמים. במדינה שפויה לא היינו יוצאים למלחמה בעקבות חטיפת שני חיילים. במדינה שפויה לא היינו מחזירים אלפי רוצחים תמורת שני חיילים. במדינה שפויה לא היו מבצעים עסקאות עם טרוריסטים עבור שחרור סוחר סמים וגופות חיילים.

פורסם ע”י יעקב