בריאות נפשית של חיילים קרביים
לפי סקר שנערך בקרב 5,283 חיילים קרביים בצבא ארה”ב, התפרצות של שחיקה נפשית קיצונית מתעוררת בקרב 9%-31% מבין החיילים בשלושת החודשים שלאחר השיבה הביתה. השחיקה המנטלית באה לידי ביטוי דרך דכאון, חרדה ופוסט-טראומה. עוד נמצא כי ככל שהמעורבות בפעילויות קרביות גוברת, כך מקצינים התסמינים ואף בחלק מן המקרים הבעיות הנפשיות עלולות לתת את אותותיהן למשך 40 שנים. האירועים המרכזיים שבכוחם לעורר שחיקה נפשית הן:
1. מעורבות בחילופי אש;
2. צפייה בפצועים או בהרוגים;
3. היחשפות לתוצאות של קרבות קשים.
רוב החיילים שהשיבו לשאלון הינם צעירים-בוגרים בגילאי 25-18
חשוב להבין, רוב החיילים שהשיבו לשאלון הינם צעירים בוגרים בגילאי 25-18 בלבד. מדובר בשכבת גיל רכה יחסית, פגיעה לדיכאון, לחרדה ולפוסט-טראומה, ובעלת נטיות אלימות יותר – בהשוואה לגילאי 25 ומעלה. אם לא די בכך, מדובר בשכבת גיל אשר התפתחותם המוחית טרם הושלמה ומכאן שטרם השיגו שליטה מלאה בדחפיהם ובשיקול דעתם.
עם שובם לסביבה הביתית או כניסתם למסגרת תעסוקתית, חיילים ששירתו בקרבי ו\או חוו אירועים טראומתיים במהלך מסעם הצבאי עלולים להיתקל במעצורים פנימיים מהותיים. כך, למשל, הם ניחנים במורל נמוך ובמוטיבציה רעועה ומדווחים על קשיים בתפקוד הקוגניטיבי, במנגנון קבלת ההחלטות, בהשלמת המשימות וביכולת הדיוק.
עבור חיילים ששבו מזירות לוחמה, מעגל חברים קטן, חוסר תמיכה ופרימת מערכות יחסים זוגיות עלולים להוביל לדיכאון, לפוסט-טראומה ולקשיים פסיכולוגיים. יתר על כן, חיילים משוחררים אשר חווים משבר במערכת יחסים, כמו פרידה או גירושים, נמצאים בסיכון-יתר להתערערות נפשית. לא זו בלבד, עוד בטרם היציאה לחיים האמיתיים, סביבת העבודה הצבאית עלולה לדרדר את שליטתו העצמית ותפקדו המקצועי של האינדיבידואל. שכן, לעיתים סביבה זו מאופיינת בתנאי מחייה ירודים, בלחץ כבד לתפקד, בחובה לשמור על דריכות ובחשש מעצם ההימצאות באזור לוחמה.
המחויבותו של החייל ליחידתו הצבאית עשויה להשפיע עליו לחיוב
במישור האופטימי, תחושת המחויבות של החייל ליחידתו הצבאית עשויה להשפיע עליו לחיוב, לשפר את תפקודו וביצועיו באזרחות ולתרום לשביעות רצונו הכללית. חייל, או חייל לשעבר, אשר שומר על קשר עם חבריו ומקבל תמיכה ממפקדיו זוכה למעטה הגנתי מסוים כנגד לחץ בעבודה, חש עידוד לשפר את ביצועיו האישיים, להפיג מתחים ולהימנע ממחשבות שליליות. עם זאת, תחושת השייכות ליחידה עלולה להשפיע גם במישור השלילי. שכן, נמצא קשר בין חיילים אשר חשים קרבה עזה ליחידתם לבין פיתוח תחושת אובדן ואשמה כאשר חברם נפצע או נהרג.
עם מבט צופה עתיד, חיילים רבים שסובלים מהלם קרב מדווחים, מאוחר יותר בחיים, על חוסר יציבות תעסוקתי, בעיות בזוגיות ואף נטייה להתאבדות. לכן, חשוב לזהות את ניצני השחיקה הנפשית בשלב מוקדם, לטפל בה במסגרת או בצורה מתאימה ולעודד את הנורמות הבאות:
1. על מפקדי הצבא להציע, לקדם ולנרמל תמיכה נפשית לחיילים;
2. על האחים לנשק לתמוך בחברים במצוקה. שכן, חיילים רבים מודים שהם מעדיפים לדבר עם חבר או אדם קרוב מאשר מטפל במסגרת רשמית.
3. על היחידות הצבאיות לספק לחיילים אווירה מוגנת ופתוחה שבה ניתן לחלוק ולשתף.
**ד”ר ברק בר-זוהר הוא מחבר עבודת הדוקטורט: מוות, זיכרון ומיתוס: סיקור מות מדינאים ואנשי רוח בעיתונות העברית 1995-1904 (החוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה)
*פריט זה מבוסס על המחקר הבא: Reed‐Fitzke, K. et al., (2020). The buffering effect of relationships on combat exposure, military performance, and mental health of U.S. military soldiers: A vantage point for CFTs. Journal of Marital & Family Therapy, 46, 2, 321-336.
פורסם ע”י ד”ר ברק בר-זוהר
מצאת שגיאה בעמוד זה? יש לכתוב תגובה בתחתית העמוד זה!
