קשרי נישואים: עבר, הווה ועתיד

קשרי נישואים: עבר, הווה ועתיד אני מביט ימינה ושמאלה, מטה אוזן ומקשיב. במשפחה הקרובה, בשכונה, בעיר וברחבי המדינה – נדמה שבני זוג נשואים עם ילדים מתגרשים ללא הרף – ובקלות דעת מרתיחה. האם אינכם מודעים להשלכות? מדוע אינכם עושים מאמצים לגשר על הפערים? למה לוותר על שותפות אנושית, אינטימית ומשפחתית? האם לא כדאי להישאר ביחד עבור הילדים?
נישואים מוגדרים כברית תרבותית וחוקתית המעידה על איחוד או היקשרות בין בן ובת זוג, ועל הזכויות והחובות המאפיינות את הקשר ביניהם. מוסד הנישואים מתאפיין ביחסים בינאישיים, בלעדיים, עמוקים וארוכי-שנים שאחת ממטרותיו המרכזיות היא הקמת משפחה גרעינית ומתן תמיכה ויציבות. ביהדות, תחילתו הרשמית של מוסד זה היא תחת החופה, עת נשבע החתן: “אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי”. קשר הנישואים הינו מונוגמי בעיקרו ומשמעו הוא שהחתן מתמסר לאישה אחת בלבד, ודואג לפרנס ולזון אותה, לאורך כל שנות חייו.

לקשרי הנישואים השפעות חיוביות על בריאותו הנפשית והפיזית של האדם

לקשרי הנישואים, כך אומרים, השפעות חיוביות על בריאותו הנפשית והפיזית של האדם. מחקרים מראים כי בכוחה של מערכת יחסים קרובה ואינטימית להפחית תסמיני תחלואה ותמותה. בנוסף, בקרב אלו הדובקים במערכת זוגית נרשמים שיעורים נמוכים יחסית של סרטן, התקפי לב ושהייה בבתי חולים. אין זה מפתיע, משום שידוע שקשרים חברתיים מספקים לבני האדם תחושת זהות, ביטחון עצמי, ייעוד, שייכות ותמיכה, וכול אלו מחזקים את החוסן המנטלי והבריאות הפיזית.

נישואים, בעיקר עם ילדים, אינם פשוטים כלל וכלל

אבל, אינני תמים. אני יודע היטב שנישואים, בעיקר עם ילדים, אינם פשוטים כלל וכלל. כאשר סבי, זכרונו לברכה, שניהל חיי נישואים למשך כ-58 שנים, היה מתבשר על זוג צעיר שנישא, הוא היה שואל בסרקסטיות: ‘נגד מי’? ישנן, כמובן, ביקורות כנגד מוסד הנישואים. לפיהן, שיעור הגירושין גובר בקצב מדאיג ובני אדם רבים חשים כלואים בקשרי נישואים אומללים ונמנעים מלהתגרש רק בשביל הילדים או משיקולים כלכליים. אם לא די בכך, נשים מלינות על תפיסתן כרכוש הגבר, גברים פוחדים להתרושש כלכלית לאחר גירושים ומוסד הרבנות או המדינה לוקחים בעלות, לכאורה, על קשר זוגי ואינטימי בין בן ובת אדם.

נשאלת השאלה: מתי החלה תופעת הנישואים?

מתוך פרספקטיבה היסטורית, נשאלת השאלה: מתי החלה תופעת הנישואים? מתי התחילו בני אדם להתחתן? כבר בימי קדם, ישנם אגדות וסיפורי-עם המעידים על קשרי נישואים זוגיים. אולם, אז נערכו ונוהלו הנישואים באופן שונה מבחינה ערכית, דתית, מוסדית, טקסית, משפטית, דמוגרפית ותרבותית. התיעודים ההיסטוריים הראשונים של טקס נישואים בין גבר לאישה נערכו בשנת 2,350 לפני הספירה לערך באזורי נהריים ובבל.
ביוון וברומא העתיקה, לא היה צורך בטקס חגיגי כדי לקשור זוג בברית נישואים. אלא, רק הבעת הסכמה הדדית, כאשר הגברים נישאו בשנות ה-20 לחייהם והנשים החל מגיל 15 בערך. גם בנצרות הקדומה באירופה, קשרי נישואים נחשבו לעניין פרטי ובינאישי, ולא נהוג היה לציינם בטקס חגיגי או פומבי. אבל, צריך היה לקבל את אישורו של הבישוף, שנחשב לאחת הדרגות הבכירות בהיררכיה של הכנסייה הנוצרית. סביב המאה ה-12, נשים החלו לשאת את שם המשפחה של הבעל ובמאה ה-16 נדרשו אישורי הורים כדי להתחתן, כאשר בני הזוג התבקשו להישבע זה לזו ולצרף שני עדים. באותן תקופות, מותר היה להתחתן רק החל מגיל 21 וגיל הנישואים הממוצע היה 25, כאשר הגברים לרוב היו מבוגרים מהנשים בשנתיים או שלוש.
רק במאה ה-17, החלה המדינה להיות מעורבות בהיבטים הבירוקרטיים של קשרי הנישואים, בני הזוג התבקשו להירשם ונהוג היה לציין את המעמד המרגש בטקס דתי. במהלך המאה ה-19 החלו להתפתח יוזמות של נישואים אזרחיים באנגליה, וויילס וגרמניה ולאורך המאה ה-20, בואכה המאה 21, צנח משמעותית שיעור המתחתנים בקרב האוכלוסייה ועלה ממוצע הגיל של המתחתנים החדשים. מבחינה סטטיסטית, כיום גילו הממוצע של החתן באירופה הוא 34 ושל הכלה 31.8, בארה”ב הוא 30.5 ושל הכלה 28.6 ובישראל הוא 26.9 והכלה 24.6.

עצות לשמירה על קשרי נישואים בריאים ויציבים

הדרך הנכונה לסיים את המאמר הזה היא מתן עצות יישומיות לשמירה על קשרי נישואים בריאים ויציבים.
1. נסו לתקשר בכל העת – אל תשמרו דברים בבטן, הביעו את עצמכם בפני בן או בת הזוג והטו אוזן קשבת או כתף תומכת ברגעי האמת.
2. קבלת האחר – הבינו שכל אדם, אפילו בן הזוג שלנו, אינו מושלם. יש לו מגרעות וגם הוא נתון ללחצים, אילוצים ומתחים אישיים ומשפחתיים. נסו לפתור מחלוקות מתוך גילוי אמפתיה וסבלנות והימנעו ממשחקי האשמות או נטירת טינה.
3. ניצול הזמן – נסו לתחזק את הקשר, לקיים פעילויות משותפות ולהמשיך להכיר אחד את השני. אך, בד בבד, הרשו לבן או בת הזוג לפתח תחביבים ותחומי עניין חדשים, לבלות זמן לבד ולהנות משקט.
4. הביעו הערכה וחיבה –הכירו תודה בפני בן הזוג בשגרה ושבחו אותו, בעיקר מול הילדים. הודו לו, קנו לו משהו וחבקו אותו.
5. גאוות יחידה – ההורים הם מנהיגי התא המשפחתי, והם נחשבים לצוות. כאשר צצים אתגרים, התמודדו עמם במשותף, כאשר כל צד מביא את החוזקות שלו לשולחן, ותומך בצד השני – גם אם עשה טעות.
6. צמיחה מקצועית – הקשר הזוגי מתהדק וצומח, דווקא כאשר שני האינדיבידואלים המאיישים אותו ממשיכים להתפתח אישית ומקצועית, ולא חשים שעוצרים אותם או מונעים בעדם. עודדו את בן הזוג להתקדם בחייו המקצועיים, הישארו סקרנים לגבי המיזמים שהוא מוביל, הריעו לו אחרי הצלחות ותמכו בו ברגעים קשים.